לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מאמיר בן דב, הזמנה אישית להפלגה בים התיכון. תחילה היססתי, בשל נסיבות כאלה ואחרות, אבל לאחר התייעצות עם האישה שהתעקשה (לטובה), חזרתי לאמיר עם תשובה חיובית. אני בפנים, המטרה: לחפש עופות ים נדירים, בדגש על יסעורונים.
ביום שני בבוקר, 24.10, עליתי על מכונית ונסעתי למרינה בנמל חיפה משם יצאה ההפלגה.
לאחר נסיעה עם קצת התברברות בכניסה לעיר, הגעתי לנמל, שם ניפגשתי עם החבר'ה: שחר אלתרמן, מידד גורן, אודי בידרמן, עדי גנץ, ששי חכם, אמיר בן דב וכמובן, הדורם שיריחי. לאחר היכרות קצרה עם צוות הסקיפרים דויד ויזהר, היינו מוכנים להפלגה. אני אישית התרגשתי מאוד. עבורי זה היה סוג של הגשמת חלום, להפליג יחד עם הדורם, הנחשב לאחד מטובי הצפרים בעולם.
בשעה 10:00 בדיוק, יצאנו שמונה צפרים, שני סקיפרים ומטען עם ריח ניחוח של צ'אם (פסולת דגים)
לכיוון היעד שלנו כ- 8 מייל מערבית למפרץ חיפה. שם, לפי הדורם, נמצא את היסעורונים.
יצא לנו יום עם מזג אויר נפלא וים רגוע, מה שהקל מאוד על הישיבה בסירה.
אחרי הפלגה נינוחה של כחצי שעה, הגענו לנקודה מספיק מרוחקת, שם החברה שפכו קצת מפסולת הדגים (הצ'אם) עם תוספת שמן דגים וכל מה שנותר לעשות, זה לתפוס קצת מרחק ולחכות....
ההמתנה הזו היתה ארוכה מאוד. כל שעתיים בערך בדקנו את מצב הצ'אם ואם היה צורך,
אז הוספנו עוד קצת שמן למדורה...
בין לבין, עברו לנו בלב ים, להקות של ציפורי שיר. זרעיות שדה ונחליאלים לבנים עפו להם מעל הגלים.
נחליאלי אחד כמעט הצטרף לסיפון, אבל בסוף התחרט והמשיך במעוף דרומה.
במקרה אחר, היתה זה חופית כלשהיא, שנצפתה עוברת לא רחוק וגם היא פניה דרומה.
צהרים כבר הגיע, שמש מחממת מלמעלה, הים שקט, קצת רוח נושבת ושום עוף ים באופק, אבל ממשיכים לחפש. הדורם איתנו, אז גם הציפורים בטח כאן.
לפי הסיפורים ששמעתי כל השנים, לא משנה מה ואיך, כשהדורם מחפש ציפור מסויימת, הוא בסוף גם מוצא אותה.
בינתיים השעות חולפות. ממשיכים להעביר את הזמן בסיפורים על תחמסים, לוייתנים באוקיינוסים,
שיחות על ציוד אופטי, וכמעט כל נושא אחר נחרש בסירה. כל הזמן הזה אנחנו שומרים על קשר עין עם הצ'אם.
שש שעות של הפלגה כבר עברו להם והרוח קצת יותר מורגשת מדרום מערב, אולי סוף סוף משהו יגיע?
כן, לחלק מהפרצופים על הסירה היו מבטים של יאוש, יאללה אולי כבר נזרוק את כל הצ'אם למים ונעוף מפה...
אבל לא, הדורם התעקש שנשאיר כמות שתספיק עד הסוף, אין לדעת מה יגיע.
ואז, התחילו להופיע כמה שחפים. כנראה שהריח עושה את שלו. שחף צהוב רגל אחד בוגר, בליווי צמוד של שחפים ארמנים שהתחילו לנשנש מהצ'אם. נו, אולי בכל זאת יקרה כאן נס?
חוזרים לסרוק, היתה לי תחושה שאני כבר מכיר כל גל ברדיוס הקרוב. הזמן עבר, השמש התחילה לרדת
ואיתה גם המוטיבציה של חלק מאיתנו.
שבע וחצי שעות חלפו להם בלי רמז למשהו כלשהוא שיספק אותנו, מלבד חווית ההפלגה עצמה.
ואז שניה אחרי שהתחלנו להתקפל, הדורם שואג מחרטום הסירה: י ס ע ו ר ו ן !!!
כולנו קופצים, לא יודעים את נפשנו, מחזיקים במשקפות ומסתכלים מדופן הסירה.
הדורם מכריז: יסעורון קטן! וואו, וואו, אני חושב לעצמי! וכבר השמש שוקעת והתאורה חלשה. אני מחפש במשקפת ולא מצליח לאתר את הציפור החמקנית. בינתיים כולם כבר הספיקו לראות אותה.
שחר הזריז הצליח לצלם תמונות רקורד .
יאללה חוזרים לחפש. הדורם אומר שהציפור בטוח כאן, חשוב להיות מרוכזים שלא נאבד אותה.
ואז אחרי שלוש -ארבע דקות, מידד מצליח לאתר את היסעורון מגב הסירה. הוא עף לכיוון שלנו, ממש לא רחוק, אולי 60 מטר, לא יותר. סוף סוף אני מצליח לאתר אותו במשקפת.
ציפור קטנה שחורה, עם כנפים כהות צרות, על שת לבן, רגלים קצרות מושטות מטה, כמעט נוגעות בגלים, עם מעוף רפרפני כזה, איזו תצפית מטורפת!
אמיר חוזר ואומר עוד יסעורון קטן נוסף, שניים יחד אני רואה....
ההתרגשות הורגשה אצלי בכל הגוף, פרץ של אדרנלין התפשט בכל הסירה, היה טירוף חושים מוחלט.
רגע שיזכר לעוד הרבה שנים. לחשוב שכבר היינו מוכנים לחזור הביתה בלי כלום ואז הצעקה של הדורם...
את שאגת היסעורון שלו אני שומע גם ברגעים אלו ממש.
טוב, כבר חושך וצריכים לחזור הביתה. מתיישבים, מנסים לעכל את מה שעבר עלינו. זמן טוב לחגוג בדרך חזרה. אז אודי ניגש לצידנית, שולף בקבוקים של בירה ושתייה נוספת, לחיים!
התקבצנו כולנו לתמונת ניצחון משותפת, ככה מסיימים מבצע מוצלח שכזה, עייפים ומרוצים (מאוד).
בנמל נפרדנו לשלום מכולם ובחזרה למציאות..
בהזדמנות זו, ברצוני להודות לכל מי שעסק בהוצאת ההפלגה הזאת לפועל, לצוות הסקיפרים (יזהר ודוד)
ולמידד תודה על התמונות. לסיכומו של דבר, היתה לי חוויה יוצאת דופן שלא אשכח לעוד הרבה שנים.
עד הפעם הבאה, המשך צפרות מעולה לכולם!
טוביה.
ביום שני בבוקר, 24.10, עליתי על מכונית ונסעתי למרינה בנמל חיפה משם יצאה ההפלגה.
לאחר נסיעה עם קצת התברברות בכניסה לעיר, הגעתי לנמל, שם ניפגשתי עם החבר'ה: שחר אלתרמן, מידד גורן, אודי בידרמן, עדי גנץ, ששי חכם, אמיר בן דב וכמובן, הדורם שיריחי. לאחר היכרות קצרה עם צוות הסקיפרים דויד ויזהר, היינו מוכנים להפלגה. אני אישית התרגשתי מאוד. עבורי זה היה סוג של הגשמת חלום, להפליג יחד עם הדורם, הנחשב לאחד מטובי הצפרים בעולם.
בשעה 10:00 בדיוק, יצאנו שמונה צפרים, שני סקיפרים ומטען עם ריח ניחוח של צ'אם (פסולת דגים)
לכיוון היעד שלנו כ- 8 מייל מערבית למפרץ חיפה. שם, לפי הדורם, נמצא את היסעורונים.
 |
| היציאה ממפרץ חיפה ברקע רכס הכרמל |
יצא לנו יום עם מזג אויר נפלא וים רגוע, מה שהקל מאוד על הישיבה בסירה.
אחרי הפלגה נינוחה של כחצי שעה, הגענו לנקודה מספיק מרוחקת, שם החברה שפכו קצת מפסולת הדגים (הצ'אם) עם תוספת שמן דגים וכל מה שנותר לעשות, זה לתפוס קצת מרחק ולחכות....
ההמתנה הזו היתה ארוכה מאוד. כל שעתיים בערך בדקנו את מצב הצ'אם ואם היה צורך,
אז הוספנו עוד קצת שמן למדורה...
בין לבין, עברו לנו בלב ים, להקות של ציפורי שיר. זרעיות שדה ונחליאלים לבנים עפו להם מעל הגלים.
נחליאלי אחד כמעט הצטרף לסיפון, אבל בסוף התחרט והמשיך במעוף דרומה.
במקרה אחר, היתה זה חופית כלשהיא, שנצפתה עוברת לא רחוק וגם היא פניה דרומה.
צהרים כבר הגיע, שמש מחממת מלמעלה, הים שקט, קצת רוח נושבת ושום עוף ים באופק, אבל ממשיכים לחפש. הדורם איתנו, אז גם הציפורים בטח כאן.
לפי הסיפורים ששמעתי כל השנים, לא משנה מה ואיך, כשהדורם מחפש ציפור מסויימת, הוא בסוף גם מוצא אותה.
בינתיים השעות חולפות. ממשיכים להעביר את הזמן בסיפורים על תחמסים, לוייתנים באוקיינוסים,
שיחות על ציוד אופטי, וכמעט כל נושא אחר נחרש בסירה. כל הזמן הזה אנחנו שומרים על קשר עין עם הצ'אם.
שש שעות של הפלגה כבר עברו להם והרוח קצת יותר מורגשת מדרום מערב, אולי סוף סוף משהו יגיע?
כן, לחלק מהפרצופים על הסירה היו מבטים של יאוש, יאללה אולי כבר נזרוק את כל הצ'אם למים ונעוף מפה...
אבל לא, הדורם התעקש שנשאיר כמות שתספיק עד הסוף, אין לדעת מה יגיע.
ואז, התחילו להופיע כמה שחפים. כנראה שהריח עושה את שלו. שחף צהוב רגל אחד בוגר, בליווי צמוד של שחפים ארמנים שהתחילו לנשנש מהצ'אם. נו, אולי בכל זאת יקרה כאן נס?
חוזרים לסרוק, היתה לי תחושה שאני כבר מכיר כל גל ברדיוס הקרוב. הזמן עבר, השמש התחילה לרדת
ואיתה גם המוטיבציה של חלק מאיתנו.
שבע וחצי שעות חלפו להם בלי רמז למשהו כלשהוא שיספק אותנו, מלבד חווית ההפלגה עצמה.
ואז שניה אחרי שהתחלנו להתקפל, הדורם שואג מחרטום הסירה: י ס ע ו ר ו ן !!!
כולנו קופצים, לא יודעים את נפשנו, מחזיקים במשקפות ומסתכלים מדופן הסירה.
הדורם מכריז: יסעורון קטן! וואו, וואו, אני חושב לעצמי! וכבר השמש שוקעת והתאורה חלשה. אני מחפש במשקפת ולא מצליח לאתר את הציפור החמקנית. בינתיים כולם כבר הספיקו לראות אותה.
שחר הזריז הצליח לצלם תמונות רקורד .
יאללה חוזרים לחפש. הדורם אומר שהציפור בטוח כאן, חשוב להיות מרוכזים שלא נאבד אותה.
ואז אחרי שלוש -ארבע דקות, מידד מצליח לאתר את היסעורון מגב הסירה. הוא עף לכיוון שלנו, ממש לא רחוק, אולי 60 מטר, לא יותר. סוף סוף אני מצליח לאתר אותו במשקפת.
ציפור קטנה שחורה, עם כנפים כהות צרות, על שת לבן, רגלים קצרות מושטות מטה, כמעט נוגעות בגלים, עם מעוף רפרפני כזה, איזו תצפית מטורפת!
אמיר חוזר ואומר עוד יסעורון קטן נוסף, שניים יחד אני רואה....
ההתרגשות הורגשה אצלי בכל הגוף, פרץ של אדרנלין התפשט בכל הסירה, היה טירוף חושים מוחלט.
רגע שיזכר לעוד הרבה שנים. לחשוב שכבר היינו מוכנים לחזור הביתה בלי כלום ואז הצעקה של הדורם...
את שאגת היסעורון שלו אני שומע גם ברגעים אלו ממש.
 |
| יסעורון קטן |
 |
| חוגגים לייפר (לפחות חלקינו) |
טוב, כבר חושך וצריכים לחזור הביתה. מתיישבים, מנסים לעכל את מה שעבר עלינו. זמן טוב לחגוג בדרך חזרה. אז אודי ניגש לצידנית, שולף בקבוקים של בירה ושתייה נוספת, לחיים!
התקבצנו כולנו לתמונת ניצחון משותפת, ככה מסיימים מבצע מוצלח שכזה, עייפים ומרוצים (מאוד).
בנמל נפרדנו לשלום מכולם ובחזרה למציאות..
בהזדמנות זו, ברצוני להודות לכל מי שעסק בהוצאת ההפלגה הזאת לפועל, לצוות הסקיפרים (יזהר ודוד)
ולמידד תודה על התמונות. לסיכומו של דבר, היתה לי חוויה יוצאת דופן שלא אשכח לעוד הרבה שנים.
עד הפעם הבאה, המשך צפרות מעולה לכולם!
טוביה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.