יום ראשון, 28 בספטמבר 2014

יום בסקר


רבים שואלים אותי איזה מין יום עבודה יש לי? מתי היום מתחיל ואיך הוא מסתיים ומה אני עושה בין לבין.
אז הרשומה הבאה מוקדשת להם.

בימים אלו, ממש בעיצומה של נדידת הסתיו, אני עובד בסקר טורבינות רוח המשותף לחברת גאוטבע ומרכז דוכיפת לצפרות ואקולוגיה ירוחם. את הסקר מנהל ד"ר איל שוחט מבכירי הצפרים בארץ ואחד המנהלים של מרכז צפרות דוכיפת.
בגדול, מטרת הסקר היא: לאסוף מידע על הציפורים שנודדות במרחב בו מתוכננות בעתיד לקום טורבינות רוח.

היום עבדתי בעמדת בית אלפא שממוקמת בשטחים חקלאיים ברמת צבאים, צפונית לקיבוץ שדה נחום.
אני אוהב במיוחד את העמדה הזאת, בגלל הנוף המשגע שיש סביב: מצפון נחל יששכר וכוכב הירדן, מדרום
הגלבוע ובקעת בית שאן ובמזרח הרי גילעד. איזור עשיר במגוון ציפורים ובע"ח.
כאשר אני מגיע לעמדת הסקר אני ממקם את הכיסא ואת הטלסקופ, פותח דף חדש בו אני רושם את הנתונים: תאריך, שעת התחלה וקדימה לעבודה!







המשרד שלי.

כל מה שעושים בעמדת סקר הוא לסרוק את המרחב בשביל למצוא ציפורים. נשמע פשוט? כן ולא.
בשעות הראשונות של הבוקר, כשמזג האויר נוח, עוד יש סיכוי לראות עופות דורסים שקמו מלינה, בדרך כלל הם עפים נמוך יחסית עד שהאויר מתחמם ואז הם תופסים גובה בטרמיקה.
בימים בהם יש מעבר של ציפורים כל הזמן, אז קל להישאר ערני ולעקוב אחרי הנדידה. הקושי מתחיל כאשר
יש דקות ולעיתים שעות שלא עוברת אפילו ציפור אחת ואם כבר עוברת, אז בדרך כלל מאוד גבוה או רחוק. בשביל זה מצטיידים מראש במספיק אוכל, אולי איזה ספר, או שפשוט אפשר לחפש ציפורים על הקרקע או בצמחיה שיש מסביב. חנקן אדום גב, עלווית אפורה, פפיון צהוב, וסלעית ערבות הם חלק ממיני ציפורי השיר שאני רואה מדי יום סביב העמדה שלי.

ממש ליד העמדה יש מאגר מים קטן, שמושך אליו מיני עופות כמו אנפות וברווזים. היום מצאתי בו צולל ביצות, מין בסכנת הכחדה. בעבר קיננו בארץ מאות זוגות ממין זה, אבל היום נותרו רק כמה עשרות , בעיקר בשפלה ובעמקים הצפוניים.
חזרה לעמדת הסקר. לאחר בוקר די משמים, בשעות הצהריים סוף סוף התחיל קצת מעבר של דורסים. זה התחיל ממעבר של דיות שחורות שעפו בגובה בינוני, מעבר דליל של עשרות עיטי חורש ושיא היום היה כאשר עברו 250 בזי ערב בלהקה אחת. לא כל יום יוצא לראות להקה כזאת! דרך מצוינת לסגור את העמדה. 


צולל ביצות Ferruginous Duck

בזמן הפנוי שנותר לי הלכתי לצפר והפעם בשביל כיף נטו. נסעתי למאגר קלח בעמק בית שאן, בעקבות דיווח של הצפר אבנר רינות על שלוש שדמיות שחורות כנף. הגעתי למאגר, התחלתי לסרוק את להקת החופמאים שעמדה על הגדה. בין החופיות האלפיניות הקטנות וחופיות הטמינק, הבחנתי בחופזי מנומר. בהמשך הסריקה נצפו במאגר בין השאר: חופמי אלכסנדרי, ביצנית אדומת רגל וגם נחליאלי לבן ראשון לעונה. את השדמיות לא הצלחתי לאתר. ביציאה מהמאגר, הבחנתי בדורס קטן בגודל בז- דאה שחורת כתף! ישר עצרתי את הרכב, יצאתי החוצה, עקבתי אחרי הדאה שרפרפה מעל שדה התירס וצילמתי אותה. המשכתי לצפות בה כאשר מדי פעם היא בצעה צלילות לתוך השדה ואף  נעמדה למספר דקות על עמוד חשמל. בדרכי חזרה הביתה, ליד קיבוץ נווה איתן, עצרתי בצד הכביש לצפות בכ- 1300 דיות שחורות יורדות ללינה במטעי התמרים. סיום נהדר ליום נדידה סתווי.







דאה שחורת כתף Black-winged Kite 





יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

בזי ערב

אין ספק שאחד מהעופות הדורסים היותר יפים שחולפים כאן בנדידה, הוא בז הערב.
בז הערב הוא דורס קטן עד בינוני, כגודל בז אדום, מגיע עלינו ממרכז ומזרח אירופה ורוסיה שם הוא דוגר.
בזי הערב חולפים כאן בסתיו, החל מאמצע ספטמבר בלהקות של בין עשרות למאות פרטים.
בשנים חריגות נירשמו גם ימים בהם ניצפו להקות של אלפי פרטים.
בזמן הנדידה, בז הערב נוטה להתקבץ בשדות פתוחים, שם הוא ניזון מחרקים מעופפים.
כמו הבז המצוי והבז אדום, גם אצל בזי הערב ניתן להבדיל בין הזוויגים, כפי שניתן לראות מהפרטים שדיגמנו לי היום בתצפית.

הזכר: בעל גוף אפור כחול כהה עם מכנסיים ותת-שת אדומים, הדונגית והרגליים כתומים אדומים.
 במעוף ניתן לראות שאברות התעופה כסופות.




בז ערב זכר Red-footed Falcon male



הנקבה עם גב אפור צפחתי, הראש והחלקים התחתונים בגוון חלודי אחיד.





בז ערב נקבה Red-footed Falcon female


הצעירים מפוספסים יותר עם גוון חום או חום בהיר, הכיפה לרוב חומה.




בז ערב צעיר Red-footed Falcon juv.




 



בז אדום זכר צעיר Lesser kestrel juv. male 


היום לפנות ערב, לאחר שסיימתי עוד יום עבודה רגוע יחסית בשדה ,נסעתי לצפר בשדות העמק.
באחד השדות פגשתי בלהקה של 28 בזי ערב. חלקם צדו וחלקם ישבו בשדה.
לאחר שסרקתי את השדה בעזרת המשקפת, התמקמתי עם הרכב בצד השדה והמתנתי. לאחר מספר דקות, נחתה נקבה והתחלתי לצלם אותה. לאחר מכן זיהיתי שעוד מספר בזים נוחתים במרחק סביר לצילום ליד הרכב. היה נחמד מאוד לצפות בהתנהגות שלהם.  ניתן היה לראות היטב את השוני בין הפרטים (בגילאים ובזוויגים). נצפו זכרים בוגרים, זכרים שנה ב', נקבות וצעירים יחד.
כמו כן, בשטח נצפו גם: בזים אדומים אחדים, שני כחלים, דיה שחורה, סלעיות ערבות וחנקן נובי

אסיים בברכת שנה טובה ומתוקה וחג שמח!


יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

איך נולד צפר?

את ימי הראשונים כחובב ציפורים אני זוכר היטב.
הייתי אז ילד בן 9 בתחילת שנות ה-90, ילד סקרן. גדלתי בעיר (פתח תקוה) למשפחה דתית וכמו כל ילד חיפשתי עיסוק לשעות הפנאי .
זכורים לי שני אירועים שכנראה הדליקו אצלי את הניצוץ הראשוני לאהבת הציפורים: באחד הטיולים בבית הספר טיילנו בנחל ערוגות שבמדבר יהודה. המדריך הצביע בידו על עוף דורס שדאה מעלינו לאורך המצוקים. וטען שמדובר בעקב ושהוא מחפש עכשיו טרף, אני זוכר שהסתכלתי בהתרגשות בעוף המרשים, בגוונים הג'ינג'ים שלו ובחלונות הלבנים שהיו לו בכנפיים. היה זה רגע מאוד מרגש בשבילי. זכור לי כשחזרתי הביתה לאחר הטיול, פתחתי את האינצקלופדיה וחיפשתי מידע על העקבים. בדיעבד הבנתי שככל הנראה צפינו שם בעקב עיטי - הזיהוי הראשון שלי.
האירוע שני שחרוט אצלי בזיכרון הוא כשגיליתי שליד הבית שלנו ישנו זוג של בזים שמדי אחר צהריים, נהג לעמוד על אנטנה בבנין ממול. הבזים היו מאוד קולניים, צרחו והתעופפו סביב. לאחר כמה ימים של התבוננות וקריאה בספרות הבנתי כי מדובר בבזי עצים. זה היה זוג שקינן במשך מס' עונות בקן נטוש בצמרת עץ ברוש ליד ביתי.
אפשר לומר שאלו היו הימים והחודשים הראשונים שלי כחובב ציפורים, אבל אולי החותמת הרשמית הגיעה כשהחלטתי
שהתחום מספיק מעניין אותי עד שפניתי לאמא שלי, אחר צהרים של יום שישי ואמרתי לה: אמא אני רוצה להיות צפר!

את המשקפת הראשונה שלי קניתי מכסף שקיבלתי מדודים לבר המצווה שלי. היתה זו משקפת Tasco 7x35 
מאז המשקפת הלכה איתי כמעט לכל מקום, בבית ספר בין השיעורים, בטיולים וכו'. היה לי גם מגדיר ציפורים של עוזי פז והצלם יוסי אשבול (הוצאת כתר) וככה לבדי התחלתי את ימי כצפר צעיר. ראשית צפיתי בקרבת הבית, מהר מאוד גילתי שסביב הבית היו לא מעט ציפורים: בולבול, נקר סורי, דרור הבית, ירגזי מצוי, צופית, עורבני, חוחית וכמובן זוג בזי העצים שבינתיים הספיקו לעבור דירה לעץ אחר בשכונה. לימים אף גיליתי שפתח תקוה למעשה יושבת על ציר נדידה של עופות דורסים בעונות המעבר. במיוחד בסתיו אני זוכר את עצמי מבריז (שאמא לא תדע...) מבי"ס רק בשביל לשבת ולצפות מחלון חדרי בעופות הנודדים, עיט חורש (אז קראו לו עיט חורף) עיט גמדי, זרון סוף, דיה שחורה ועוד...
זכור לי שבכתה ה' באמצע אחד השיעורים חלפה מעל שמי הבי"ס להקה גדולה מאוד של שקנאים (מאות רבות)
היה זה מחזה כל כך מרהיב שאפילו למורה היה קשה להשאר אדישה אליו.

 
בז עצים


עם השנים גדלתי והתפתחתי. אין ספק שקפיצת המדרגה המשמעותית היתה בתיכון. למדתי בישיבת חברותא שהיתה בכפר בתיה ברעננה. הישיבה והפנימיה שכנו במין כפר נוער מלא גינות ירוקות. מקום שמשך אליו הרבה ציפורים, שם לראשונה נפגשתי באדום חזה, סבראש, חטפית אפורה, חכלילית סלעים, דוחל חום גרון, פפיון עצים ואחרים.
במסגרת לימודי לקחתי חלק במגמת סיירות (לימודי תורת הניווט, סביבה וארץ ישראל) מטרת המגמה היתה להכשיר אותנו בסופו של דבר כמורי דרך. בזכות המגמה יצא לנו לטייל כמעט מכל פינה בארץ ובכל עונה, כמובן שראיתי כך לא מעט ציפורים ולמדתי המון. לקראת כיתה י' הבנתי כבר שהצפרות היא חלק בלתי נפרד מחיי ואני מוכן לשלב הבא.

התחלתי לחפש דרך החברה להגנת הטבע, מרכז צפרות בו אני אוכל להתנדב ולהתפתח יותר ברמה מיקצועית.
קיבלתי טלפון של צפר בשם עמיר בלבן שבאותם ימי ניהל את תחנת הטיבוע בגן הכנסת שבירושלים. קבענו להיפגש בוקר אחד סתוי בתחנה וכך היה. נוסע אני באוטובוס כל הדרך מרעננה לכיוון ירושלים חמוש במשקפת, מגדיר ציפורים, סדוויץ' ומים והרבה התרגשות וצפייה. אפשר לומר שהצעד הזה היה המשמעותי ביותר כי משם כבר היה ברור לי שרק טוב הולך להיות. להיפגש סוף סוף עם צפר אמיתי היה זה רגע שיא בחיי!

המפגש עם תחנת הטיבוע בירושלים היה מעניין מאוד. תחום טיבוע הציפורים היה בשבילי עד אותו רגע ניסתר ולא מוכר.
הצוות שם היה אדיב מאוד אבל טיפוס אחד בלט במיוחד, היה זה ערן. אז מדריך,מטבע וחייל - כמה מוזר ככה מגניב.
ערן בנקר היה המורה שלי לצפרות וטיבוע, ביליתי איתו שעות ארוכות בתחנה בהקמה וקיפול רשתות טיבוע, בזמן ההדרכות שלו וגם בתצפיות בציפורים מוכרות וגם חדשות באזור התחנה ומחוצה לה. כמו כן, באותם ימים התחלתי לנהל מחברת תצפיות מסודרת, בה תיעדתי את תצפיותי. במשך כמעט שלוש שנים הגעתי לתחנה מספר פעמים בשבוע ולעיתים אף הייתי לן בה. בתקופה הזאת התמקצעתי מאוד בזיהוי ציפורים ורכשתי ידע רב הקשור לטיבוע וגם הדרכה.

להרגשתי, הזמן שביליתי בתחנה לצד אנשים כמו ערן ואחרים, הפך אותי לצפר טוב יותר ממה שהייתי לפני כן. בהמשך,  לאחר השירות הצבאי, כשהתחלתי לעבוד במרכזי הצפרות כצפר וסוקר סקרי נדידה, אפשר לומר שהגשמתי לעצמי את החלום, להיות צפר!

ככה הכל התחיל, מכאן והלאה אפרסם חוויות ותצפיות עדכניות, תהנו!